| רוני ליפשיץ, מרכז הנדל"ן |
אחרי 4 וחצי חודשי מלחמה, שבמהלכם נשארו רבים מאתרי הבנייה סגורים או פעלו חלקית, הגיעו בשבוע שעבר מהודו לישראל 300 העובדים הזרים הראשונים לעבודה בענף במסגרת המסלול הפרטי, שמאפשר לחברות כוח האדם בישראל גיוס מהיר של עובדים. על אף שהגעת ראשוני הפועלים היא רגע משמח, סנונית ראשונה לאחר שבועות ארוכים של דיבורים בלבד, הרי שעל מנת להביא לשיקום אמיתי ובזמן סביר של ענף הבנייה קצב הגעת הפועלים צריך להיות גבוה לפחות פי כמה ולאפשר הגעה של 1,000 עד 2,000 פועלים מדי שבוע.
מדובר במבצע לוגיסטי מורכב שכולל, מלבד המנהלות הכרוכות בהנפקת היתרי עבודה, גם מיונים, שינוע של אלפי עובדים בשבוע, מקומות לינה ועוד. אולם בעצם הימים הללו מסתמן חסם חדש ומפתיע שאותו ספק אם מישהו הביא בחשבון כאשר ההליכים המזורזים להבאת הפועלים גובשו, והוא שתאגידי כח האדם הזר הפועלים בישראל לא ממהרים להזמין אליהם את אלפי הפועלים – שכבר נמצאו כשירים וקיבלו את כל האישורים הנדרשים.
"יש כ-5,000 עובדים בהודו שמוינו במסגרת המסלול הבילטראלי - שאף תאגיד עדיין לא דרש", חושף מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון יהודה מורגנשטרן בשיחה עם מרכז הנדל"ן . לדבריו, אחת הסיבות לכך היא שגם היזמים עצמם אינם ממהרים להגדיל את מצבת כח האדם הזר שהם מחזיקים. "כששאלתי יזמים וקבלנים למה הם לא מבקשים את הפועלים מהודו, הם אמרו 'אנחנו לא יודעים אם הם טובים, אנחנו לא רגילים אליהם, בוא נראה מתי יחזרו הפלסטינים'. זאת אומרת שלמשולש הזה אנחנו צריכים את העובדים שיגיעו לארץ, אנחנו צריכים את הממשלה שתקצר את שרשרת החיול, ואנחנו צריכים את הקבלנים שידרשו את אותם העובדים".
קראו את הכתבה המלאה באתר מרכז הנדל"ן