איפה הכסף? תובנות מפרשת אפק זרד והגניבה של מטבעות הקריפטו דאש | דעה

| עו"ד יהונתן קלינגר, מומחה למשפט וטכנולוגיה |

האוצר של קפטן מורגן, הזהב השקוע של הנאצים, יהלומי הכתר האירים - ועכשיו גם האוצר של אפק זרד. לא מעט אוצרות הלכו לאיבוד לאורך השנים ולא התגלו, ואיש לא יודע מתי יימצאו. כרגע, אחרי הרשעתו של אפק זרד בגניבה של 75 אלף מטבעות DASH (נכון למועד כתיבת שורות אלה, מדובר בכמעט 1% מהמחזור של מטבעות דאש, בערך 14 מיליון דולר), נהפך זרד לעוד דמות מיתולוגית, שאנשים יחפשו את האוצר שלה.

למי שלא מכיר, זרד הואשם לפני כשנה בגניבה של 75 אלף מטבעות משותף לדירה באילת (ת"פ 43770-04-19, מדינת ישראל נ' אפק זרד, ביהמ"ש מחוזי באר שבע). הוא הורשע, ולפני כשבועיים ניתנה הכרעת הדין. זרד נשלח לכלא ונדרש לשלם קנס של 5 מיליון שקל, נוסף על פיצוי של רבע מיליון שקל למתלונן. אלא מה, המטבעות לא נתפסו.

כלומר, קל מאוד לטעון לחפותך, כשאתה אומר "לא הוכחתם שיש לי קשר ושליטה במטבעות" - ולהפך: אם יש לך שליטה במטבעות הקריפטו, אז טענות ההגנה שלך לא כל כך טובות. אבל כרגע, זרד יכול לשבת, לחכות 8 שנים (או פחות, אם יקוצר העונש), לצאת מהכלא, לברוח מהמדינה למקום בלי אמנת הסגרה, ולהצליח איכשהו לשים יד בחזרה על הכספים (בהנחה שהוא באמת הגנב). 

הרי, אם באמת יש לו גישה לכסף, והוא באמת מאמין במטבע Dash, אז להמתין 8 שנים במגורים מסובסדים, ו"לדגור" על הכסף בזמן שהוא גדל, לא ממש יזיק לזרד.

נכון, בתרחיש האופטימלי, טכנולוגיות למניעת הלבנת הון יצליחו לעצור את השימוש של זרד במטבעות הקריפטו. הוא יצטרך למכור אותם בצורה חשאית יותר, להימנע מעסקאות גדולות, לחיות מתחת לרדאר. אבל בפועל, Dash נמכר כמטבע שמקדם פרטיות, אף שהדבר אינו בדיוק כך. 

מטבע הדאש, להבדיל ממטבעות קריפטו אחרים, אינו מיועד להיות אנונימי באופן מלא. להבדיל ממטבע Monero, שבו ידיעה של כתובת ברשת המטבע אינה מאפשרת לצפות בעסקאות, בדאש אפשר להתחקות אחר פעולות - זה פשוט דורש משאבים גדולים יותר. הסיבה? מטבע דאש הוא לא מטבע שמיועד לעבריינים, אלא לאנשים שמעדיפים את הפרטיות שלהם.

איך זרד יכול היה לשמור על המטבעות שלו שלמים? ובכן, כאן הבעיה. בהנחה שכתב האישום צודק, זרד העביר את הכספים של המתלונן לשני ארנקים שונים, ומשם העביר לכמה כתובות דיגיטליות שונות. איך הוא היה יכול להגן על הכסף בצורה שבה גם אם המשטרה היתה באה לתפוס, היא לא היתה מקבלת את המידע?

לצורך העניין, הדרך הבטוחה ביותר לאבטח את מטבעות הקריפטו היא בארנק חומרה או בארנק נייר (אם אתם מחפשים עוד לקרוא על איך לאבטח קריפטו, כתבתי ספר בנושא). כלומר, זרד היה צריך לקנות ארנק חומרה, לחולל את המפתח, ואז לקחת את 24 מילות המפתח של הארנק (ה-Seed) ולהעביר אותן למקום מספיק מאובטח כך שהמשטרה לא תוכל להתחקות אחריו, מצד אחד - ומצד שני, שהוא יצטרך לסמוך על האנשים שמחזיקים את 24 המלים האלה (בצילום המוצג כאן, ניתן לראות איך זה היה נראה אם הוא היה משתמש ב-SeedPlate).

לדוגמה, שהיא ממש לא מומלצת, זרד היה יכול לפרק את 24 המלים האלה לקבוצות מסוימות, ולכתוב את חלקי המלים במקומות שנמצאים בידיעתו, אך לא בשליטתו בלעדית (כדי שהמשטרה לא תאתר את המלים). נניח, ללכת לספרייה ציבורית ולסמן בעותקים של התנ"ך מלים מסוימות, או לכתוב חלק מהמלים בצורה כזו או אחרת על פתקים שיפקיד אצל חברים וישביע אותם שלא להשתמש.

אם הוא היה רב-אמן, זרד גם היה יכול לשנן את אותן 24 מלים. זה אפשרי, אבל מסוכן. טעות קטנה - והוא יאבד גישה לכספים. במצב כזה, הוא מפעיל מה שנקרא Brain Wallet. זה מסוכן, זה ידוע לשמצה בבעיות האבטחה, ובמקרה של לחץ פיסי רב מדי בחקירה, הוא עשוי היה להישבר ולהעביר מידע.

אבל העובדה שזרד לא גילה לנו, כציבור, היכן הכספים נמצאים, נותנת לנו תקווה שהסיפור לא נגמר, וכמו כל מיני פרשות אחרות, נוכל לחפש את הכסף. זה נותן תקווה לזרד, שיכול להשתמש בזה כסיפור ההגנה שלו: אין לי את הכסף. אם היה לי, הייתם מקבלים בחזרה.

בפועל, רק בעוד 8 שנים נוכל לראות אם הכסף זז - ומה קרה אחרי זה.

הכותב הוא עו"ד יהונתן קלינגר, מומחה למשפט וטכנולוגיה ויועץ משפטי של איגוד הביטקוין הישראלי

קבלו את האפליקציה

הצטרפו למיליוני משתמשים ביישומון Investing.com והשאירו יד על הדופק של השווקים העולמיים.

הורידו עכשיו

נכתב על ידי: יהונתן קלינגר